אין לנו הזדמנויות להבין כיצד התנאים או האמוראים למדו את התנ"ך. המדרשים הספורים שלהם פזורים ברחבי הש"ס, זעיר כאן זעיר שם. הם יוצרים פסיפס של רעיונות, אך ללא חוט מקשר, ללא משנה סדורה ולימוד שיטתי בספר. כך בכל התנ"ך, מלבד מגילת אסתר.
מסכת מגילה, כידוע, עוברת החל מדף י: לכמעט שבעה דפי אגדתא, כאשר האמוראים סורקים את מגילת אסתר לפי סדר מתחילתה ועד סופה (טוב, לא ממש עד סופה. רק הראשונים היו שיטתיים בלימוד פסוק פסוק ללא לאות. אצל רוב מפרשי הש"ס מרגישים את ההבדל בין כמות הפירוש על דף ב' במסכת ובין פירוש על דפים מאוחרים יותר, וכך גם לימוד פרקי מגילת אסתר שבגמרא…), ונותנים לנו הזדמנות ייחודית לראות איך הם פירשו את המגילה, ממש כאלו היו רש"י…
סוגיית הפתיחה של מסכתות שייכת לז'אנר הלימוד החדש. פעם לא למדו ככה; בשנים האחרונות ראיתי כמה וכמה מאמרים יפהפיים של הרב יהודה ברנדס שבהם הוא בודק מדוע מסכת פלונית בחרה לעסוק בנושא פלוני בתחילת המסכת, ועל פי זה מסיק מסקנות מרחיקות לכת. ברור כי יש משמעות לסידור הש"ס ע"י האמוראים. נבדוק אפוא את סוגיית הפתיחה של מסכת אגדתא דמגילה, היינו מגילה דף י:, כאשר נרפרף כעת על סוגיית הפתיחה. עניננו יהיה ב'פתיחות' של האמוראים למסכת מגילה, אותן נתחיל לפתח החל מהפוסט הבא.
סוגיית הפתיחה עוסקת במילה הראשונה ממש של המגילה – "ויהי".
במקום להבין בפשטות ש'ויהי בימי אחשוורוש' הוא תיאור היסטורי בנוסח Once upon a time (לא לשכוח אותיות גותיות ותיאור של מגילה נפתחת…), הגמרא משום מה בוחרת להבין שמדובר בדבר רע:
ויהי בימי אחשורוש. אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה. כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער: (אסתר א, א) ויהי בימי אחשורוש הוה המן. (רות א, א) ויהי בימי שפוט השופטים הוה רעב. (בראשית ו, א) ויהי כי החל האדם לרוב וירא ה' כי רבה רעת האדם. (בראשית יא, ב) ויהי בנסעם מקדם הבה נבנה לנו עיר. (בראשית יד, א) ויהי בימי אמרפל עשו מלחמה. (יהושע ה, יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וחרבו שלופה בידו…
המהרש"א על אתר לומד ש'ויהי' הוא הלחם של 'וי' ו'הי' (קיצור של 'נהי'). יש שלמדו שו"ו ההיפוך גורמת לעתיד, שבדרך כלל הוא משאת פנינו, להיות עבר, דהיינו שאפילו אין תקווה לעתיד טוב יותר…
בכל אופן חשוב לשים לב כי לגמרא ברור כי הרקע למגילה הוא שלילי, וזה עוד הרבה לפני שהמגילה מתארת בפרק א' את המשתה ("שנהנו מסעודתו של אותו רשע"). כמו ש'בראשית נמי מאמר הוא' (אבות ה,א) וכבר מהמילה הראשונה בתורה ברור לתנאים שמדובר בבריאה, כך מהמילה הראשונה ממש של המגילה ברי לאמוראים כי הקונטקסט למגילה הוא שלילי.
הגמרא מביאה רשימה ארוכה מאוד של 'ויהי' שליליים (בכל מיני סוגי שלילה), ואז מקשה שהרי יש גם הרבה 'ויהי' חיוביים, דוגמת 'ויהי ערב ויהי בוקר' ועוד. בסוף הסוגייה מסיקה הגמרא כי 'ויהי' אמנם לעתים חיובי ולעתים שלילי, אך 'ויהי בימי' תמיד שלילי. היא מביאה חמש דוגמאות לכך, ביניהן תחילת מגילת אסתר, "ויהי בימי אחשוורוש".
האם מדובר בחלוקה טכנית בין 'ויהי' ובין 'ויהי בימי'?
או שמא מסקנת הסוגיה כי האדם שבמגילה, הוא הרע! 'ויהי' גרידא אינו אומר דבר שכן אינו עוסק בדווקא בבני אדם; ברם 'ויהי בימי', שעה שיש פה היסטוריה אנושית, הרי שרע עלול לבוא. המגילה מסמלת את האדם לכל פניו: היא עצמה חידוש של אדם (מרדכי ואסתר – "כתבוני לדורות") וכביכול נוצרה בידי אדם; יש בה גיבורים רבים (כפי שנראה בהמשך) שכל אחד מהם מציג פן אחר של האדם; והיא מגוללת היסטוריה אנושית – מלכות פרס – שהיא חלק מהיסטוריה רחבה יותר, בצורה שראו אותה חז"ל.
הגמרא ממשיכה בכמה מימרות של ר' יונתן שכנראה הובאו משום שמדובר באותו בעל מימרות. נדלג עליהן. או אז הגמרא עוברת לפתיחות למגילה, אותן נראה בע"ה בפוסט הבא.
משך הזרע 